החלטה בתיק ת"א 3357-09

א. התביעה וההליכים שהביאונו עד הלום

1.      בהחלטה זו תבוא הכרעה במה שהוסכם להקדים את הדיון בו, כפי שיפורט להלן.

2.      התביעה דנן עוסקת בזכויות באות הקרויה "הדסה".

3.      התובעת עותרת (בסעיפים 69-52 של כתב התביעה) לסעדים הבאים: לפסק דין הצהרתי לפיו "כל זכויות היוצרים בגרסאות הדסה שייכות באופן בלעדי לתובעת"; לצו מניעה קבוע "האוסר על הנתבעים להעתיק ו/או לייצר ו/או להפיץ ו/או למכור ו/או לשווק בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמם בכל טריטוריה (בין בתחומי מדינת ישראל ובין מחוצה לה) ובכל שפה, בכל דרך שהיא לרבות באמצעות האינטרנט, כל גרסא שהיא של פונט הדסה, לרבות גרסאות הדסה", וכן "לעשות כל שימוש, מכל מין וסוג שהוא בכל מוצר, בכל פורמט שהוא המצוי בידה (צ"ל: בידם - ר.י.), הכולל את פונט הדסה, לרבות את גרסאות הדסה - ובכלל זה בקטלוג הפונטים מטעמה"; לצו עשה קבוע "המורה לנתבעים להסיר מכל אתרי האינטרנט שלהם ו/או של מי מטעמם ו/או הקשור אליהם, לרבות כל סוכן ו/או ספק ו/או מפיץ מטעמם, כל מוצר מפר - לרבות קטלוג הפונט מטעמם, הניתן להורדה מאתר האינטרנט של מסטרפונט, ולרבות כל עותק ו/או העתק מכל מוצר כאמור, ולרבות כל קישור (לינק) המוביל למוצר כאמור"; למתן חשבונות ולפיצויים.

4.      התובעת טוענת כי ירשה את הזכויות באות הנ"ל מאביה (להלן: פרידלנדר), שהיה היוצר והבעלים הבלעדי שלה. לטענתה, הנתבעים מפירים את זכויותיה, ומפיצים את האות ללא היתר באינטרנט ובקטלוג מודפס.

5.      הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר עילה. זאת על יסוד טענתם שהתובעת כלל אינה יורשתו של אביה, ועל בסיס הטענה כי מכל מקום בימי חייו מכר אביה את כל הזכויות שהיו לו באות, ולפיכך לא נותר לו מה להוריש לה בקשר אליה. לשיטתם, די באלה לשמוט כליל את עילת התביעה שבאה מכח טענת הצוואה.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובעת ואביה, עוד בימי חיי האב, הסכינו עם מצב דברים בו האות שבה מדובר מצויה בנחלת הכלל. זאת ללא קשר לידיעתה של התובעת על אודות עסקאות מכר זכויות בגופן שכרת אביה עם חברות שונות (סעיפים 28 ו-83 לכתב ההגנה), ובכלל זה בהסכם משנת 1950 עם חברה בשם Lettergieterij Amsterdam (להלן: ההסכם ובית היציקה בהתאמה).

6.      בכתב התשובה שהגישה מכחישה התובעת כי אביה מכר זכויות כל שהן באות, וטוענת כי מכל מקום במותו היו לו זכויות, שיש בהן תשתית לתביעה דנן.

7.      בשלבים הראשוניים של ההליכים התעוררו מחלוקות בעניין תיקון כתב ההגנה והשלמת הליכים מקדמיים. בהחלטה מ-10.5.10 נתקבל כתב הגנה מתוקן, ונקבע כי על הנתבעים להשלים הליכים מקדמיים.

8.      בהחלטה הנ"ל ניתן גם תוקף "להסכמה בדבר פיצול הדיון, תוך שיוגדר ושיובהר כי בשלב הראשון יידון כל מה שקשור לזכויות התובעת באות שבנדון. המשמעות היא שתידון לא רק הזכות הכלכלית אלא גם הזכות המוסרית, וכן יידונו אופי הזכויות אותן העביר סבה (צ"ל: אביה - ר.י.) של התובעת (ובכלל זה האם ההעברה כוללת גם את התוצר הדיגיטאלי דהיום או רק את התוצר שהיה רלבנטי אז) וכל הקשור לשאלת הזכויות של התובעת, וכפועל יוצא מכך - האם יש לה עילת תביעה נגד הנתבעים".

9.      בהמשך למה שנקבע לעיל נקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים לגבי מה שעל הפרק כנ"ל.

10. מטעם התובעת הוגש מסמך שהוכתר בכותרת "תצהיר וחוות דעת מומחה" של אילן מולכו (שהוא בוגר בצלאל ועוסק בתחום עיצוב וטיפוגרפיה) וכן תצהיר שלה עצמה.

11.  מטעם הנתבעים הוגשו חמישה תצהירי עדות ראשית: של הנתבע 2, של נחום בן צבי (שהוא בעל בית דפוס ועסק בהוראתה של תורת סדר הדפוס), של ד"ר איתי יוסף תמרי (שהוא מרצה במחלקה להסטוריה ותרבות של העם היהודי באוניברסיטת מינכן בגרמניה, עוסק בתחום הטיפוגרפיה והתמחותו באות העברית ובספר העברי), של האנק גיאנוטן (אזרח הולנדי, שעבד בבית היציקה בתפקידים שונים ובכלל זה כמנהל מכירות ושיווק) ושל ד"ר יאן קסטנר (אזרח גרמני, שהוא יועץ משפטי בחברת לינוטייפ, שרכשה את מכלול הזכויות של בית היציקה).

12. הדיון בתיק התנהל במתכונת השמיעה הרצופה הנוהגת בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשלושה דיוני הוכחות נחקרו כל השבעה הנ"ל בסעיפים 11-10 על התצהירים ועל חוות הדעת, ובדיון שהתקיים לאחר מכן נשלם כל הקשור בסיכומי הצדדים. 

13. ב-22.5.11 ניתנה על ידי ההחלטה הבאה: "במהלך תקופת שבתון שבה אני מצוי עיינתי בחומר שבתיק. מצאתי כי לגבי מה שעומד על הפרק עולים ספקות וסימני שאלה שונים, שיש בהם להשליך על התוצאה העשויה להתקבל. בהמשך לכך ובטרם הכרעה, מומלץ למצות כל שניתן במגמה להגיע להסכמה שתייתר את הצורך בהכרעה קוטבית, לכאן או לכאן. כמו כן, למקרה שלא תהיה הסכמה שתייתר הצורך בהכרעה כנ"ל נקבע דיון       ל-7.7.11 בשעה 12:30 (מיד לאחר השבתון)".

14. בדיון הנ"ל עלו הצעות פשרה והצעות דיוניות שונות. בסופו של דבר לא הוביל אותו דיון להסכמה כלשהי. הגיעה אפוא השעה להכרעה במה שעל הפרק.

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז

15. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי התובעת היא בעלת הזכויות באות, ובכלל זה בתוצר הדיגיטאלי. זאת בשל כך שזכויות אלה היו בבעלות אביה כשנפטר, ועברו אליה כיורשתו היחידה .

16. אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה דלעיל.